דעתי על הדילמה היא שתקשורת הספורט בארץ צריכה להתעלם לרגע מהפרנסה שלה ולא לפרסם דברים שקריים או מוקצנים שיכולים לפגוע במישהו אחר, מצד אחד אני כן מבין את הכתבים שעושים את זה אך מצד שני בעבודה שהם עושים לפעמים הם יכולים להרוס את החיים או הקריירה של הצד השני ובעצם ככה להביא למצב שבו הם לא יביאו פרנסה לביתם, לדעתי גופי התקשורת יוכלו לגרום לכתבה שלהם להיות מושכת מבלי להקצין מקרים מסוימים אלא לגרום לצופים לרצות לראות את הכתבות בזכות דברים אחרים.
אני מתחבר יותר לצד הנפגע מפרסומי התקשורת, נכון שלפעמים התקשורת נכנסת בהם כשצריך אך במקרים שלא צריך זה פשוט הורס חיים של בן אדם ופוגע בשמו הטוב, אנשים מתייחסים אליו בצורה שונה ומעריצים שלו כבר פחות בקטע שלו, כמו בערך שזמר מפורסם אומר את הדעות הפוליטיות שלו ולפתע מאבד או מרוויח מיליון מעריצים, אני חושב שזכותם של השחקנים בארץ להגן על עצמם מהתקשורת או אפילו או פשוט לא להסכים להתראיין לתקשורת כשזה מגיע למצבי אלימות שונים.
בעבודתי רציתי להדגיש את הדילמה של כתבי הספורט בארץ ישראל במצבי אלימות בכדורגל הישראלי, והיא האם להבנות את המציאות בכתבות שהם עושים או לשקף אותה ולהראות את המציאות כפי שהיא, למשל: פרסומים שונים של כתבי ספורט באירוע שגרם לפיצוץ הדרבי התל אביבי כאשר אוהד הפועל פרץ למגרש והכה את אחד משחקני מכבי תל אביב, היו מספר כתבים שהתייחסו לאירוע וחלקם הגדול שיקף את המציאות שבה שחקן מכבי תל אביב, ערן זהבי, הגן על עצמו ממתקפת האוהד המופרע, שאר הכתבים בחרו להתייחס בצורה שונה לאירוע ובעצם בנו את המציאות בצורה שונה, כאשר הם עשו כתבה על כך שמעשיו של ערן זהבי בדרבי הם אסורים ושהוא בעצם זה שתקף את האוהד/גרם לתגרה לאחר שחגג את החגיגה המפורסמת שלו לעבר אוהדי הפועל.
בנוסף, רציתי לחקור את הטוקבקים של אנשים באתרי הספורט ולראות האם ישנן התססות בין אוהדים או שמא ניסיונות להרגיע ולפייס בין מחנות האוהדים של הקבוצות השונות, גיליתי שישנם טוקבקים רבים והם מחולקים לדעות אחרות, יש כאלה שמתסיסים ויש כאלה שמנסים להרגיע ונרתעים מהאלימות בכדורגל הישראלי.
השערתי הייתה שיהיו מלא דעות בקרב האוהדים מכל קבוצה ושתמיד יהיו פילוגי דעות בין מחנות אוהדים שונים וגם בתוך המחנות אוהדים עצמם, משום שאף פעם אין גוש שלם שתומך באותה הדעה, אולי הם חושבים בכלליות אותו דבר ואוהדים את אותה הקבוצה, אך כשמגיעים לפרטי פרטים תמיד יהיו שני צדדים, יהיו את אלה שיתמכו באלימות והיו אלו שיהיו נגד זה, ולכל צד יש את ההסברים שלו.
התוצאות היו כמו ששיערתי, היו מגוון דעות והרבה פילוגים בתוך מחנות אוהדים ובין מחנות אוהדים שונים, למשל באחד המשחקים של ביתר ירושלים נגד בני סכנין, התחילה קטטה בין אוהדי הקבוצות , לאחר מכן היו הרבה מאוד כתבות ובכל כתבה היו אלו שרשמו שזאת בושה (מצד שני הקבוצות). ומצד שני היו המתסיסים שרשמו תגובות כמו "מוות לכל הערבים" או "חכו שתגיעו לכפר שלנו לא תצאו משם בחיים".
מסקנות
המסקנות שלי מהחקר הן שברוב המקרים הנרטיב מציג צד אחד בלבד ולא את הצד השני, התקשורת בוחרת את מי להציג כטוב באירוע מסויים ולא תמיד מציגה את שני הצדדים, עם זאת, ניתן לראות בעזרת הטוקבקים כי דעת הציבור ברובה על האלימות היא דעת נגד, רוב הציבור הישראלי לא אוהב את האלימות ומתבייש במה שקורה בכדורגל בארץ, כמובן שיש גם את אלו שמחריפים את העניין ומחממים, אך הם המיעוט הברור כשזה מגיע לאלימות בכדורגל הישראלי, לרוב בכתבות עצמן יש צד אחד שמוצג בצורה טובה יותר וזה תורם לויכוח של האנשים ברשתות החברתיות ומביא לתגובות כאלה ואחרות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה