ישנן מספר תאוריות המסבירות את האלימות. אחת מהן היא תאורית הזיכוך שרואה באלימות המוצגת באמצעי התקשורת מנגנון חברתי חיובי המסייע לפריקת מתחים והרגעת דחפים אלימים שעשויים לבוא לידי ביטוי "בעולם האמיתי" .
למשל , כאשר אדם נמצא במתח ותסכול במהלך היום הוא פורק אותם ומכשל אותם בעת צפייה בתוכנית טלוויזיה אלימה ובכך המתח מזדכך (נחלש) , הצופה מזדהה עם האקט האלים וחש אותו . למשל : משחקי כדורגל.
כאשר קורה מקרה אלימות במרכז הבמה של הכדורגל הישראלי זה עובר לסדר היום הציבורי , זאת אומרת שהוא בעצם גורף תגובות ביחד איתו מאנשי מקצוע וגם מהציבור עצמו, וזה גורם למין צורך לתקן את המקרה ע"י העלאת המודעות בטקסים לפני משחק בליגת העל או בליגות אחרות.
תופעה שמוכרת בקרב הציבור היא תופעת ה"פייק ניוז", ישנם מספר אירועים בכדורגל הישראלי שמקבלים תפנית שונה מהמתחרש, זאת אומרת שיכול לקרות אירוע אלים בכדורגל שבו קבוצה אחת התנהגה באלימות ובתקשורת הפרסום אומר כי הקבוצה השנייה היא זו שהתנהגה באלימות.
אחת לכמה חודשים מתעורר מחדש הצורך לבצע שינויים מרחיקי לכת בכדורגל ולהפוך את המגרש למקום נקי מאלימות ומגזענות. הפיתרון העיקרי לבעיה הוא יצירת מנגנון אכיפה והרתעה יעיל להרחקת אוהדים מתפרעים. אל לנו לצפות לאכיפה יעילה בכל הקשור להתנהגות האוהדים במשחקים באירופה, כאשר לא נעשה מספיק כדי להילחם בתופעה בתוך גבולות ישראל. ההצעות השונות שעולות לסדר היום, שמטרתן להילחם באותם אוהדים שהתפרעו בבלגיה, אינן הפתרון. רק יצירת מנגנון אכיפה קבוע ומתמשך בכל קבוצות ליגת העל, תוך שיתוף פעולה מצד כל הגורמים הרלוונטיים, הינו הפיתרון היחיד לאורך זמן.
הצורך ביצירת מנגנון הרחקת אוהדים מהמגרשים ידוע, ובמשך השנים נעשו מאמצים לפתור את הנושא. למרות זאת, כל גוף שניסה להילחם בתופעה נתקל במחסומים משמעותיים.
תפקידה של תקשורת הוא אכן לדווח, אבל תפקידה החשוב יותר הוא לשמור על פרופורציות. ואת זה לפעמים שוכחים והסיקור התקשורתי הופך להיות מוקצן. כותרות על כל מילה של כל אדם.
לעיתים קרובות אנו שמים לב לכך שהתקשורת משתמשת בייצוג של קבוצה או של האוהדים שלה בכתבות שהיא מפרסמת, לדוגמא: כאשר אוהדי בית"ר ירושלים מוצגים בתקשורת בצורה לא טובה הרבה פעמים מייצגים אותם כגזענים, כמזרחים או כימנים קיצוניים.
הדילמה התקשורתית שעולה היא הדילמה של התקשורת האם לפרסם דברים שקריים על מקרי אלימות שאירעו במגרשי הכדורגל ולהקצין אותם ובעצם כך לפגוע בשחקן ובשמו הטוב (הבניית המציאות אל מול שיקוף המציאות) .השם הטוב שלנו הוא התדמית שלנו בעיני אחרים, כלומר – האופן שאנשים רואים אותנו, ומה שהם חושבים עלינו. בהכרזת האו"ם בדבר זכויות האדם נקבע בסעיף 12:
"לא יהיה אדם נתון... לפגיעה בכבודו או בשמו הטוב".הזכות לשם טוב היא אחת מזכויות האדם הקשורות בזכות לכבוד. כפי שתוכלו לראות בערך: הזכות לכבוד, המשמעות של הזכות לכבוד של כל אדם היא גם כיבוד ערכו העצמי הבסיסי של האדם וגם כיבוד שמו הטוב.
שני ערכי הדילמה המתנגשים הם הערך של העיתונאים לעבודה שלהם, בנוסף גם לפרנסה שלהם אל מול כיבוד האדם שעומד ממול, במידה ויבחר העיתונאי לעשות כתבה שתכפיש בן אדם אז הוא בעצם לא מכבד אותו, הוא מעדיף את העבודה שלו לפני כבודו של האדם, בין אם הדברים נכונים או שקריים.
הרלוונטיות של הדילמה לעבודה שלי היא בגלל נושא העבודה, העבודה ברובה מתעסקת באירועים אלימים בכדורגל הישראלי, אז כאשר מציגים אותם בצורה לא נכונה בגלל חוסר בסיס או בגלל תמיכה בקבוצה או שחקן, זה גם יכול לפגוע, ולפגיעה של כתבות שקריות יש השלכות על החיים של שחקן או על מועדונים.
מצד שני, במידה והתקשורת יקצינו מקרי אלימות או ימציאו מקרים ויפרסמו אותם זה יעזור להם ויגרום להרבה רעש תקשורתי שזאת המטרה העיקרית של התקשורת והפרנסה שלה , הערכים המתנגשים בדילמה הם הערך של התקשורת כלפי השם הטוב של האנשים שעליהם מפרסמים את הכתבות ומקצינים בהן , לעומת הערך של הכתבים התקשורתיים שצריכים לעבוד ולהיות מקצועיים בעבודה שלהם וכך בעצם להפוך את התקשורת למקור פרנסה טוב יותר לכתבים האלו.
שאלות המחקר בעבודה שלי הן: 1) כיצד הפרסומים של התקשורת בנושא האלימות במגרשים בישראל משפיעים על חייהם האישיים של השחקנים והשם הטוב שלהם / על מעמד המועדונים אשר מעורבים במקרי האלימות השונים?
2) כיצד פרסומים שקריים או מוקצנים של התקשורת בנושא האלימות במגרשים בישראל משפיעים על קצב ההכנסה של אתרי התקשורת ועל האנשים שעומדים מאחורי זה?
מה שעולה מן השאלה הראשונה זה שכאשר ישנם פרסומים על מקרי אלימות בכדורגל שמם הטוב של השחקנים / המועדונים שמעורבים באירוע נהרס , זאת אומרת שישנם פרסומים לאו דווקא נכונים על כך ששחקן מסוים הוא אלים ויש לו בעיות כלשהן של שליטה עצמית או על מועדון כדורגל שמעודד אלימות. אנשי התקשורת עושים זאת גם לפעמים בעזרת סטטיסטיקות שמראות כי השחקן או המועדון היו מעורבים כבר בעבר במקרים כאלה וכך בעצם מכפישים את שמם , דבר זה יכול להוביל לשנאה של אותם שחקנים ומועדונים בארץ וכך בעצם האנשים אשר רואים את הפרסומים מפיצים שמועות וסטיגמות לגבי אותו השחקן גם מחוץ למגרשי הכדורגל או מקלקלים את שמות המועדונים המעורבים במקרים האלו בעזרת אותן הסטיגמות שלא תמיד הן נכונות.
בשאלה השנייה ניתן להבחין כי כל פרסום מוקצן או שקרי בנושא האלימות במגרשים בישראל גורף ביחד איתו המון תגובות של אנשים, וכניסות מרובות לפרסומים הללו והתגובות של כל האנשים משפיע לטובה על ההכנסה של התקשורת מאותם הפרסומים השקריים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה